בעוד מתלהט לו הויכוח על כן הפעלת אופני העיר הירוקות ביום כיפור, מתנפנפות להן התלהמויות והתנצחויות הדדיות בין שר התחבורה לבין החולדאי שלנו.

מאת: אהוד זקסנברג

המזרקה בכיכר דיזנגוף. צולם ע"י: Sheynhertz-Unbayg

בסוף הקיץ של 2012, נראה כי זאת למעשה רק פעולת הסחה ממרכז המחלוקת המתמשכת המסעירה את תושבי העיר הלבנה.

נראה כי, הויכוח ההיסטורי בעניין כיכר דיזנגוף, פשוט נשכח, או אולי עייפות החומר שגברה על הצדק החברתי של רוטשילד אפשרה התקנתה השקטה של עוגת הפח הצבעונית המחודשת בלב הכיכר.

כמו בפעמים קודמות, בעוד התל אביבים מתלבטים עצמם בחורמת הלהט נגד הכיכר הקיימת בכתבות ותחרויות אדריכלים צעירים, הוכיחה העירייה יכולת מופלאה של השמעת נביחות הכלבים באחורי אבק השיירה. הציבור רתח קיטור הפגין משנה נחרצות בעניין השבת צינה והכיכר למצבה המקורי.

ואצלנו כמו שרק אצלנו, הדיבייט המתמשך, נאסף לסל זיכרונות ההיסטוריה של פרוזדורי העירייה, ובה בעת, מותקנת לה מחדש אנדרטת הפח הצבעונית בשטח. העוגה קולפה בקפדנות וצופתה לה שנית בשינון הצבעוני שנדחה בזרותו מלכתחילה, עת הוצנח ללא התחשבות כחפץ זר נטול פרופורציה בלבה של פיאצה מכובדת המתהדרת לה בבנייניי הסגנון הבינלאומי.

ובכן מסתבר שתחרויות עיצוב הנמכת הכיכר לחוד ומעשים לחוד, סערת הדרישה להחזרת הכיכר ההיסטורית, נמוגה לה. על גבי הגבנון הקיים חודשה לה המזרקה, כשכולה אומרת, ב"מים ובאש את הקיטש נקדש".

הסדרי האומן אגם עם הרשות הכריעו את כף נחרצות הביקורת הציבורית, הנמכת הכיכר או לא, טיפות מים מקרקשות מחדש על דפנות הפח הצבעוני, כשלקצב מוסיקה מחרישת אוזניים, מורמים להם שפריצים הצוננים בנתזיהם את מרבדי היונים האפורות המתפעלות מהאפקטים של העיר הלבנה.